ליטוש יהלומים הוא אומנות הדורשת מקצועיות וזמן. ליטוש לא נכון של יהלום יכול לגרום לו נזק רב ולהסתיים ביהלומים בעלי איכות ירודה וערך נמוך. ישנם סוגים שונים של שיטות ליטוש אשר הלכו והתפתחו במשך השנים והפכו למורכבות יותר ויותר. כיום ישנן מספר שיטות מקובלות לחיתוך יהלומים ווריאציות שונות
של השיטות:

ליטוש בריליאנט – שיטת ליטוש זו פותחה ב 1919 על ידי
טולקובסקי, מתמטיקאי ויהלומן יהודי מבלגיה אשר פיתח מודל בעל 57 פאות. מודל
זה של חיתוך הצעיד את תעשיית היהלומים צעד אחד קדימה, הוא אפשר לנצל גם
יהלומים קטנים. המודל של טולקובסקי נשאר רלוונטי עד היום למרות שהא עבור
שינויים בפרופורציות (גודל הלוח וגובה משטחי הכתר).  ליהלום בחיתוך זה יש
מראה קונוסי עגול אך יש לו גם וריאציות שונות. הווריאציות של שיטת ליטוש זו
הן יהלומים בליטוש לב, אובל, אגס ומרקיזה. ליטוש לב הוא ליטוש מיוחד
ומורכב הנותן יהלום בצורה של לב. שיטה זו אינה מקובלת ביהלומים קטנים מאוד
מכיוון שקשה להבחין בצורתו של הלב.

ליטוש אמרלד – ליטוש אמרלד עושה
שימוש ברצועות מקבילות המלוטשות סביב מבנה מרכזי של ריבוע או מלבן. הוא
קיבל את הכינוי אמרלד מכיוון שהיה נפוץ באבני אמרלד אך בהחלט מתאים לליטוש
יהלומים. ליטוש זה פחות מנצנץ בהשוואה לבריליאנט אבל יש לו את הייחוד שלו
והוא מדגיש את ניקיון האבן.

ליטוש ראדיאנט – שיטת ליטוש חדשה יחסית
היוצרת יהלום בצורת מתומן, כלומר יהלום בעל 8 צלעות (הן אינן שוות באורכן
אך היהלום סימטרי). ליהלום זה ישנן 70 פאות והוא מגיע בצורת ריבוע או מלבן
עם מראה אלגנטי ומיוחד.

ליטוש פרינסס – זוהי שיטת חיתוך ליהלומים
בעלי 4 צלעות. במקרים רבים היא מאפשרת ניצול מרבי של שטח יהלום הגלם.
ליהלומים המלוטשים בצורה זו ישנו החזר אור מעולה, עד כדי שפגמים קטנים
נבלעים בתוכו ואינם נראים לעין.